אני שונאת תאוריות קונספירציה
הבוקר התעוררנו למטחי טילים – מאירן, החות׳יםֿ, וקשה – קשה מאוד להשתחרר מהתחושה ששוב פותחים במלחמה, רק שהפעם – זו לא מלחמה על גרעין, הטילים הבליסטיים או הפרוקסי למיניהם…
זו מלחמה להשגת מנדטים לליכוד ולשאר מפלגות הקואליציה.
אני מאמינה שככל הנראה הוחלט בקבינט להפציץ בדאחיה בביירות למרות בקשת טראמפ. המטרה עצמה כלל לא היתה חשובה, אלא יותר הפואנטה של ״נראה אתכם״ לאירן, מה שכמובן גרר את אירן להפציץ, את חיל האויר להגיב, ואת האירנים לשלוח טילים שוב, ואני די בטוחה שבשעת כתיבת פוסט זה, מטוסינו שוב בדרך לאירן להפציץ וחוזר חלילה עד שטראמפ שוב יצרח ואז כנראה ישראל תעצור.
וכל זה בשביל לקושש קולות לבחירות, תוך תקווה שהציבור ישראלי יתעלם מנקודות מקוממות כמו:
- מטרות ריקות! מילא היו מפציצים מחסני רחפנים, ריכוזי מחבלים (בזמן שהם נמצאים, לא כשהם הרחק מהמבנים שמופצצים)
- ישראל אפילו לא מתאמצת בכל מה שקשור למו״מ עם לבנון, דבר שיתן לנו פתרון לטווח הארוך לתושבי הצפון, למרות הקשיים שיהיו בדרך.
- אין שום תוכנית צבאית סדורה, וכמובן שאין תוכנית ליום שאחרי.
- היה אפשר לתקוף פחות בעזרת מטוסים ויותר בעזרים אחרים ובפעילות מקומית בשטח שנכבש, דבר שהיה מאפשר הן לטראמפ והן לאירן – להתעלם מהעניין ללא ״חילופי טילים״.
כך שבסופו של דבר, שוב יש לנו מקרה של Wag The Dog: מלחמה או מבצע לצרכים פוליטיים ללא שום הגיון בטחוני, בתקווה שיגיעו יותר קולות ״הביתה״ לליכוד.
(וכן, אם לא ראיתם את הסרט Wag The Dog, אני ממליצה בחום לראות, אם פוליטיקה מעניינת אתכם, הנה טריילר ישן):
